גדלתי בעולם שבו אלימות הייתה דבר נורמלי, שבו משמעת לוותה בכאב, ושבו היה ברור שצריך לשתוק. במשך שנים רבות האמנתי שהחוויה שלי הייתה תופעת מיעוט – עד שהתחלתי להקשיב לאחרים. הסיפורים בסרט ״החיידר״ הם לא רק סיפורים; הם מציאות חיים שמעצבת את עתידם של יחידים ושל חברות שלמות.

״החיידר״ הוא הסרט שהלוואי שהיה קיים כשהייתי ילד. האלימות, ההשפלה, הפחד – אלה לא היו אירועים בודדים אלא בעיה מערכתית, והם גם לא נחלת העבר. אינספור אחרים נושאים את אותן הצלקות, ועדיין סובלים מאלימות כזו היום – בישראל, בארצות הברית, באירופה, במקסיקו, באוסטרליה ובעולם כולו. הסרט הזה נוצר עבור כל מי שעדיין מתעורר בלילות, רדוף על ידי הידיים שהיו אמורות להדריך אותו. הוא נוצר עבור הילדים שעדיין לכודים בתוך העולם הזה היום.

״החיידר״ הוא לא רק סרט על כאב – הוא סרט על שינוי. זמן רב מדי הטיפול בסבלם של ילדים במוסדות חינוך חרדיים נדחה בתירוצים של ׳מסורת׳ או ׳חינוך׳. אבל השתיקה מאפשרת את המשך ההתעללות, ואני מסרב לשתוק. כשאנחנו משתפים את הסיפורים האלה, אנחנו לא רק חושפים את האמת, אלא גם זורעים את זרעי השינוי. ברגע שאנשים רואים, שומעים ומכירים באמת – השינוי נעשה אפשרי. הסרט הזה הוא רק ההתחלה."